הקשיים בציות להנחיות הקורונה מול האכיפה בקהילה הדתית

בזמן משבר הקורונה האוכלוסייה בכל רחבי העולם נאלצה להתאים את עצמה מחדש לתנאים, הריחוק וההגבלות השונות. אולם אין זה סוד כי החברה החרדית נאלצה לבצע התאמות רבות יותר וכי להגבלות היו השפעות קשות ומאתגרות יותר עבורה. עקב אורח החיים התואם נאלצה ההנהגה של החברה החרדית – הרבנים והאזרחית כאחת לבצע שיתופי פעולה עם הממשלה על מנת להתאים את ההנחיות לחברה כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי ויעיל יותר.  

מה הסיבות שבחברה החרדית היה קשה יותר לציית להנחיות הקורונה?

• לימודי תורה – בקרב הציבור החרדי יש ייחוס ערכי, דתי ומוסרי ללימודי התורה, קיום הישיבות, תפילות בבתי הכנסות ובתי המדרש. עבור מאמינים רבים ואף רבנים שונים איסור ההתקהלויות היווה מכשול וקושי מהותי בקיום דברים בסיסיים אלו שחשיבותם לא יורדת מחשיבות שמירת הנחיות המגפה. 
• חוסר מידע ופרטים – בזכות הרשתות השונות והאינטרנט הפרוץ הציבור החילוני היה חשוף יותר לממדי המגפה, לקצב ההדבקה, להשלכות הבריאותיות, לתאוריות, לדעות מומחים בנושא, לעדכונים בזמן אמת ועוד. כל זה בזמן שהמידע הרלוונטי לא עבר הנגשה והתאמה עבור כלל האוכלוסייה הדתית, דבר שהשאיר חלק רחב מן הקהילה בחושך ובחסך פרטים לגבי השכלות, ההיקף והסכנה של המגפה. מעבר לעובדה כי חוסר הידע גרם לחוסר הקפדה על ההנחיות הייתה נטייה להתעלם מהסכנה שחסך הפרטים היווה כלפי הקהילה שכן הם היו חשופים לאותה מגפה קשה בלי שהחברה דאגה להנגשה של המידע המפורט על הסכנה עבורם. 
• משפחות מרובות ילדים – למשפחות חילוניות שכוללת מספר מועט יותר של ילדים ויותר אמצעים ל"העסקתם" כגון טלוויזיה, מחשבים וסמארטפונים היה קשה לעבור את תקופת הסגרים בצורה נעימה ללא חיכוכים בתוך המשפחה ותחושת המחנק. מן הברור שמשפחות דתיות מרובות ילדים בלי אותם אמצעי "העסקה" לילדים יחוו את אותו הקושי בצורה קיצונית וחזקה יותר. תקופה זו הקשתה על משפחות רבות ברמה הרגשית והתפקודית מה שבשילוב עם חוסר הפרטים הוביל פעמים רבות להפרות של ההנחיות.
  
  

  אכיפה משטרתית ומתן דוחות:

למרות ההפרות הרבות שנעשו בקרב החרדים, ישנה לקהילה החרדית כוח רב באחדות והם זוכים להבנה ותמיכה גם ממנהיגי המדינה. היו מספר היתקלויות בין הקהילה החרדית לרשויות האכיפה אך מדובר במקרים בודדים בלבד ומנתונים סטטיסטיים עולה כי בישובים וערים דתיות היו את מספר חלוקת הדו"חות הנמוך ביותר. גם בתקופות כאשר מוסדות החינוך בכל המדינה נסגרו מוסדות דתיים רבים נשארו פתוחים ופעלו כרגיל.

במקביל ל"הנחות" שקבילה הקהילה החרדית והדתית במהלך הסגרים בנושא אכיפת ההנחיות, הקהילות הערביות השונות בארץ נבדקו בחומרה. אזורי הכפרים והשכונות הערביות בערים המעורבות נאכפו בחומרה ובהתמדה ואחוזי חלוקת הדו"חות בקרב הערבים הם הגבוהות ביותר במדינה.